עיצוב פסל ברונזה מתחיל בשיקולים של צורתו ופרופורציותיו הכלליות. גורמים כמו גודל, צורה, יציבה ויחסים פרופורציונליים בין חלקים שונים כולם משפיעים על ההשפעה החזותית הסופית של העבודה. עבור פסלים פיגורטיביים, יש לשים לב במיוחד לפרופורציות של הראש, הגו והגפיים; במקביל, יש לקבוע את מרכז הכובד של הדמות בהתבסס על פעולתה ותנוחתה כדי להבטיח מראה טבעי והרמוני. עבור פסלי ברונזה של בעלי חיים או מופשטים, המאפיינים העיקריים של העבודה מודגשים באמצעות קווי מתאר, נפח ויחסים מרחביים. עיצוב מוצלח דורש לא רק צללית ברורה אלא גם איכות תלת ממדית משכנעת-במבט ממגוון זוויות.
חומרים וגימורים פני השטח הם גם מרכיבים חיוניים בעיצוב פסל ברונזה. ברונזה יש תחושה אינהרנטית של חומר וגרביטאס; מעצבים יכולים למנף את התכונות המתכתיות הללו כדי להעביר תחושת כוח ועומק היסטורי. צבע פני השטח, המרקם והברק מעצבים גם את הסגנון הכללי, ומאפשרים בחירה של פטינות ספציפיות או אפקטים של התיישנות שמתיישרים עם הנושא של הגרפיקה. לדוגמה, גווני ברונזה עמוקים יכולים לעורר תחושה של חגיגיות, בעוד שגימורים של ורדרד (ירקרק) יוצרים לעתים קרובות אסתטיקה עתיקה וטבעית. יש להתייחס גם לשיקולים מעשיים-כגון עובי דופן, משקל וטכניקות יציקה- כדי להימנע מעיצובים מורכבים מכדי לייצר אותם ביעילות.
כוונה נושאית, הקשר סביבתי וביצוע פרטים הם היבטים חיוניים באותה מידה של עיצוב פסלי ברונזה. הדימויים של הפסל צריכים ליישר קו עם הנושא הבסיסי שלו, להעביר רעיונות ורגשות באמצעות פרטים כגון הבעות פנים, מחוות, לבוש ואביזרים. כאשר פסל מיועד לכיכר ציבורית, פארק, קמפוס או אתר הנצחה, יש לקבוע את מידותיו ומיקומו ביחס לארכיטקטורה מסביב, לגינון ולמרחקי צפייה. עיצוב הפרטים לא צריך לכוון למורכבות לשמה אלא צריך לשרת את הנושא הכללי, להבטיח שהפסל יהיה אקספרסיבי אמנותית תוך שהוא נשאר בהרמוניה עם סביבתו.
